כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳

1 הבכורים נותנים אותן לאנשי משמר וכו'. משנה בסוף ביכורים משנה י"ב:

2 וכבר ביארנו שהם קרויים תרומה וכו'. משנה ריש פרק ב' דביכורים משנה א' התרומה והביכורים חייבים עליהם מיתה וחומש ומייתי לה בפרק הערל יבמות דף ע״ג:

3 ומה שכתב והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים. בפרק אלו הן הלוקין מכות דף י״ח י״ט בכורים מאימתי חייבים עליהם משיראו פני הבית וכתב רבינו בספר המצות שלו בסימן קמ״א דמשיראה פני הבית היינו משהגיע לפנים מחומת ירושלים וכן נראה מדבריו עוד שם בסימן קל״ט והטעם לומר דמשיכנסו לפנים מהחומה אז רואים פני הבתים שבעיר ודייקא דנקט משיראו ולא נקט עד שיראו וכן משמע מהא דר״ש שאכתוב דיליף בכורים ממעשר במכ״ש ואם איתא שאינם שוים איכא למיפרך:

1 היו מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ וכו'. פרק אלו הן הלוקין שם:

1 כהן שאכל בכורים חוץ לירושלים וכו'. שם עלה י"ז ותרומת ידך אלו הבכורים אמר ר"ש מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל האוכלו חוץ לחומה לוקה בכורים לא כ"ש הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהם ולפי שאין עונשין מן הדין כתב רבינו שלוקה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך:

2 וכן אם אכלם הכהן וכו'. שם אהא דתנן גבי אלו הן הלוקין האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי ר' עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים בכורים הנחה מעכבת בהם קריאה אינה מעכבת בהם ומשמע התם דהלכה כחכמים:

1 ומ"ש בכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרים באכילה. בריש פרק בהמה המקשה חולין דף ס"ד:

1 ה-ו אכילת בכורים וכו' שהן אסורים לאונן וטעונין הבאת מקום. משנה בפרק שני דביכורים משנה ב' ומייתי לה בפרק הערל יבמות דף פ״ג::

2 וכהן טהור שאכל ביכורים טמאים לוקה וכו': ומניין שהביכורים אסורים לאונן וכו'. בפרק כל שעה פסחים דף ל״ו:

3 ומה שכתב מכין אותו מכת מרדות. כלומר אבל לא מלקות מפני שהוא לאו הבא מכלל עשה:

1 הבכורים טעונים כלי שני וכו'. נראה דתיבת שני ט"ס היא וצריך למוחקה ואם נפשך לקיימה היינו לומר שלא יביאם בכלי שהביאם מן השדה לבית אלא ישימם בכלי אחר ויוליכם ויליף מדכתיב ושמת בטנא והלכת והראשון נראה יותר וכ"נ מדברי רבינו בסוף הפרק גבי שהביכורים טעונים ז' דברים הבאת מקום וכלי ולא כתב כלי שני.

2 ומ"ש ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו תוספתא פ"ב דביכורים מצוה להביאה בז' כלים ואם הביאם בכלי אחד יצא פירוש בז' כלים כשהם ז' מינים.

3 ומה שכתב ולא יביאם וכו' עד אשכולות של ענבים מבחוץ. תוספתא בסוף ביכורים:

1 הביאם בכלי מתכות עד והסלים לכהנים. משנה פ"ג דביכורים משנה ח':

2 ומ"ש ואם נטמאו הביכורים אין הסלים לכהנים. יש לתמוה דבירושלמי פ"ק דביכורים הלכה ה' אמרינן איפכא ויליף לה מדכתיב ולקח הכהן הטנא מידך כלומר שאינו לוקח הטנא וכך היא גירסת ר"ש והרא"ש אבל רבינו גורס אין הסלים לכהנים ולפי זה יליף מדכתיב הטנא משמע הטנא הנזכר עם הביכורים כשהם ראויים:

1 כשהיו מביאים הביכורים וכו'. משנה בפ"ג דביכורים משנה ה' הגוזלות שע"ג הסלים היו עולות ומה שבידם ניתנים לכהנים ומפרש רבינו דהכי קאמר הגוזלות שבידם ניתנים לכהנים:

2 והראב"ד כתב אומר אני מה שבידם וכו' כלומר שהוא מפרש דמה שבידם היינו הביכורים עצמם ופשטא דלישנא משמע כדברי רבינו. וכתב רבינו וכן היו תולים מצד הסלים כר' יוסי דאמר הכי בתוספ' וסבר רבינו דלאו לאיפלוגי אתא אלא לפרושי דע"ג הסלים דתנן לא על גביהם ממש היו כדי שלא יטנפו את הפירות:

1 מצות עשה להתודות במקדש וכו'. מבואר במקרא ובמשנה פ"ג דביכורים.

2 ומ״ש ואין קורין אותה אלא בלשון הקדש. משנה ר״פ אלו נאמרים סוטה דף ל״ב.

3 ומ"ש שנאמר וענית ואמרת וכו'. יש קיצור בלשון רבינו דהתם במתניתין מייתי לה מדכתיב הכא וענית ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש:

1 בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות וכו'. משנה פרק ג' דביכורים מ"ז:

1 המביא בכורים יש לו רשות וכו'. תוספתא פרק ב' דביכורים.

2 ומה שכתב הגיע להר הבית וכו' עד מניחו בצד המזבח. משנה ו' פרק ג'.

3 ומה שכתב בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן. שם בירושלמי:

4 ומניין שהם טעונים תנופה וכו'. בפרק כל המנחות מנחות דף ס״א ויליף מדכתיב הכא מידיך וכתיב התם ידיו תביאנה.

5 ומה שכתב וכיון שטעונים תנופה כך טעונים קרבן שלמים וכו'. במשנה פרק ב' משנה ד' טעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה ובירושלמי הלכה ג' טעונים קרבן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים ותיבת וכיון שכתובה בספרי רבינו אינו נוחה לי שאין הקרבן תלוי בתנופה.

6 ומה שכתב ואין הקרבן מעכב טעמו מדאמרינן שם בירושלמי גבי טעונים לינה דכתיב ופנית בבקר הא כל הפונות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר אמר רבי יונה הדא דתימא כשאין עמהם קרבן אבל יש עמהם קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן נראה בהדיא שאין הקרבן מעכב. ומה שכתב רבינו לקמן בסמוך הביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמים לא יצא באותו היום לאו למימרא דתרתי בעינן אלא רבינו סידרא דמילתא לכתחלה נקט ואם לא הביא קרבן טעון לינה משום ביכורים כמו שנתבאר:

1 ואימתי קורין בשיר עליהם וכו'. משנה פ"ג דביכורים משנה ד':